אדר' רותי הרשקוביץ ממשרד בר-הרשקוביץ אדריכלים

רותי הרשקוביץ מנהלת היום משרד מוביל בישראל. היא מקושרת היטב לגורמים מרכזיים בשוק הנדל"ן בישראל. בישיבה קצרה אצלה במשרד נכנסות שיחות מדלק-נדל"ן, מחברת אמפא-נדל"ן וממשה"ב. בשנים האחרונות המשרד ביצע תכנון עבור המכון האקדמי הטכנולוגי בחולון, מתחם ישעיהו בקרית אונו (הלקוחות: מנהל מקרקעי ישראל ומשה"ב), גבעתיים סיטי (פרוייקט פינוי-בינוי שפונו בו 126 יח"ד ונבנו בו 453 יח"ד עבור משה"ב וקבוצת מבנה אופיר) ובית אמפא תל אביב (עבור אמפא נדל"ן) כמו גם פרוייקטים רבים נוספים.

משרד בר-הרשקוביץ שוכן בקומת הקרקע של בית מגורים, קרוב לדיזנגוף סנטר, וכל כולו אומר מקצועיות ועיצוב בטעם גבוה. הקירות צבועים אפור-מטאלי ופה ושם יש חפצים שנותנים צבע: וילונות בצבע ירוק בהיר מיוחד, ענפים מינימליסטיים, פסלים של תפוחים אדומים. רותי עצמה משדרת מקצועיות ועניניות. לשאלה איך זה להיות אישה בקרב אנשי העסקים הגדולים של המדינה שהם ברובם גברים היא אומרת שהיא משתדלת שזה אף פעם לא יהיה הגורם שבשלו היא תקבל-או לא תקבל עבודה. בטח בעסקים גדולים, היא אומרת, מה שצריך להכריע הוא טיב העבודה והיא מכוונת לכך שהפתרונות התכנוניים שלה יהיו הטובים ביותר. היא מתמודדת כאשת עסקים ובעלת מקצוע שאינה מתפשרת על איכות.

ומה קורה כשהיזם אינו מעונין להשקיע כדי לגבות תכנון שאת עשית? יש בתכנון פקטורים רבים, היא מסבירה. אחד מהם הוא האיזור שבו נבנה הפרוייקט והמחיר שבו הוא יימכר וצריך להתייחס ליחסי עלות-תועלת של היזם. היא לוקחת אותי לחדר הישיבות במשרדה ומציגה בפני שתי הדמיות לשני פרוייקטים של בניה רוויה למגורים. האחת ברחוב ערבי-נחל, על גבול תל אביב-רמת גן, שם מצפים לבניה יוקרתית כי הדירות יימכרו במחירים גבוהים מאד והשניה באזור, שם המחירים להם מצפים נמוכים בהרבה. "אני לא יכולה לתכנון באותו הסטנדרט לשני האזורים האלה" היא אומרת. בתור דוגמא, בפרוייקט היוקרתי יש שלוש מעליות לקומה בעוד שבפרוייקט העממי יותר יש רק מעלית אחת. בפרוייקט אחד היא לא תוותר על חיפויי אלומיניום, היקרים יותר, בשעה שבפרוייקט השני היא תמליץ על טיח וחיפויים אחרים. אבל לא משנה באילו חומרים היא בחרה, כדי להתאים את הפרוייקט למיקומו ולאוכלוסיה שאליו הוא ישווק, היא תמיד תקפיד על טיב העבודה. לא חשוב איפה אנשים חיים חשוב שהדירות שלהם יהיו שימושיות וטובות עבורם.

יש עוד מה לחדש בתחום הבניה הרוויה? אני שואלת. יש סכמות קיימות, היא אומרת. זה לא יכול להיות יצירתי מאד כי אנשים מתרבות מסוימת מבקשים תמיד אותם דברים. בישראל, למשל, מקובל שעוברים בשטחים הציבוריים לפני שנכנסים לחדרים הפרטיים. מספר החדרים קבוע ונע בין מספרים מסוימים. בברזיל, למשל, לכל משפחה יש משרתת וצריך להוסיף עוד חדר. היום בישראל יש יותר ביקוש לדירות עם חדר נוסף בכניסה שיכול לשמש כחדר לבעלי מקצועות חופשיים שעובדים מהבית: עורכי דין, פסיכולוגים, רואי חשבון וכדומה. במגזר החרדי עושים עוד מטבח נפרד לפסח וגם המטבח עצמו סגור יותר מאשר בבתים במגזרים אחרים שם הנטיה היא לעשות היום מטבחים פתוחים. האתגר בבניה רוויה הוא יותר בצורה הכללית של הבנין ובחומרים בהם משתמשים.

המקצועיות שלך הושפעה משהייתך בארה"ב? אני שואלת. היא מחייכת ואומרת שכן. גם בשל אופייה היקי מבית אבל בוודאי בהשפעת החינוך האמריקאי (היא בוגרת ה- PRATT INSTITUTE בניו יורק ועבדה כאדריכלית שם לפני שחזרה לארץ) עמידה בלוח זמנים הינה דבר מקודש עבורה. היא מכבדת את הזמן של זולתה ולכן אם הבטיחה – היא תקיים. אדריכלות היא אמנות שימושית והיא עובדת עם אנשים שעבורם זמן=כסף. לימודיה בארה"ב – היא מציינת בעיקר את מורה ורבה ריימונד אברהמס שידוע כשם ענק בלימודי ארכיטקטורה – העשירו אותה ופתחו לה את הראש בצורה המדהימה ביותר. הדבר העיקרי שהלימודים עשו לה הוא לשאול תמיד "מה הדבר רוצה להיות?" ובסופו של דבר, לאחר התכנון, האם הפרוייקט מייצג את המהות שלו? כי בסופו של דבר הדברים צריכים לנבוע מהשימושיות שלהם, והשימושיות שלהם נובעת מעצם מהותם. היא לא סובלת גימיקים ולא תחזור על צורות רק בגלל שהיו מוצלחות בפרוייקט קודם. כל פרוייקט הוא בפני עצמו, עם הפקטורים המרובים המעורבים בו ועם הקונטקסט המיוחד שלו. כל אלה צריכים להילקח בחשבון בתכנון הפרוייקט.

במשרדה של רותי עובדים 7 אדריכלים בוגרי אוניברסיטאות בניו-יורק, סקוטלנד, קולומביה, הונגריה וישראל. ההשפעות המרובות והמוטיבציה הגבוהה ביחד עם שיתוף פעולה, סיעור מוחות ומשובים הדדיים יוצרים משרד מיוחד המייצר בכל פרוייקט חוויה ארכיטקטונית.